נחתנו בנמל התעופה שארל דה-גול הקרוב לפריז בסביבות שש בבוקר. בחוץ עדיין היה חשוך (תופעת לוואי לא רצויה לכך שהשמש שוקעת מאוחר בערב, תופעה נהדרת כשלעצמה). התלבטנו איך להגיע לפריז, ובסוף בחרנו באופציה הזולה של רכבת + מטרו, על פני אופציה של שאטל. הלכנו ברגל כמה דקות לתחנת הרכבת של שארל דה-גול, קנינו בה כרטיסים לפריז ב- 9 יורו כל אחד, וכרטיסים לתחבורה ציבורית בתוך פריז לכל חמשת הימים ב- 31.15 יורו כל אחד. אמנם אף פעם אי אפשר לדעת מראש, אבל במקרה הזה, הכרטיסים היו מאוד משתלמים, מכיוון שהשתמשנו המון במטרו.
הגענו בסביבות שבע וחצי למלון Bien-Être, שביקורת עליו תופיע בהמשך. השארנו את המזוודה שלנו ויצאנו להתחיל את הטיול, אבל קודם כל לחפש מקום לאכול בו. היינו רעבים כבר בתחנת הרכבת, והבטנו בערגה בעוגיות מדלן ארוזות שניבטו אלינו מתוך מכונה אוטומטית לממכר ממתקים. כמובן שהחלטנו להתאפק, ולאכול ארוחת בוקר comme il faut. אכלנו אותה בבית הקפה עם השם הגנרי Cafe Le Bistro שביקורת עליו תופיע בהמשך.
אחרי ארוחת הבוקר, עייפים אך לפחות לא רעבים, היינו מוכנים להתחיל סוף סוף את הטיול. התחלנו את הטיול בסקרה-קר (כנסיית הלב הקדוש):
זו כנסייה יפה, במקום מאוד גבוה. בתוך הכנסייה יש עלייה לתצפית. עלינו 300 מדרגות לולייניות לתצפית, וראינו תצפית יפה על פריז, בה נתקלנו לראשונה באייפל (שמאוחר יותר צץ לו מדי פעם, עד שהגענו אליו לבסוף ביום רביעי):
מהסקרה-קר המשכנו לרובע המונמארטר, רובע של אמנים שבו ביקרנו בכיכר טרטר ההומה. בכיכר, בין המסעדות הרבות (מלכודות תיירים), יושבים אמנים רבים ומוכרים ציורים יפים, או מציירים אנשים במקום. מכיוון שכבר ציירו שם קריקטורה שלי לפני עשר שנים (והיא לא יצאה מוצלחת), ויתרנו על התענוג, והסתפקנו בלהסתכל על ציורים. נכנסנו שם לגלרייה לאמנות, שבה ראינו דברים יפים אבל היה אסור לצלם בה. לאחר מכן, נכנסנו למוזיאון דאלי, אמן שבשבילו תמיד יש לנו זמן:
אגב, במוזיאון דאלי, כמו בהרבה מוזיאונים אחרים, יש הנחה לסטודנטים מתחת לגיל 26, מה שגרם לנו לחשוב שהטיול היה צעד כלכלי נבון ביותר, פחות מחודשיים לפני יום הולדתי ה- 26.
אחרי המוזיאון, בשל השעה המאוחרת והקור, היינו חייבים לעצור לאיזה מרק בצל. אכלנו אותו ב- Au Petit Creux, והוא היה טעים. איך הוא לא יהיה טעים, בהתחשב בכך שהוא הכיל המון חמאה ויין, היה מוקרם בכמות של גבינה שזה פשוט פשע, והכיל גם קרוטונים?
רצינו בהמשך היום לאסוף את הכרטיסים שהזמנו ללובר, כדי שנוכל להגיע ביום שני על הבוקר למוזיאון ולא להיקלע לתור. התכוונו לאסוף אותם מסניף של Virgin Mega Store שהסתדר לנו באיזור שבו טיילנו, אבל הוא היה סגור. הרבה מקומות סגורים ביום ראשון בפריז. אז בסוף נסענו לסניף גדול יותר שנמצא בשאנז-אליזה, ועשינו לעצמנו קצת ספויילר לטיול של יום למחרת (בשאנז-אליזה). הזמן שלקח לאיסוף הכרטיסים כנראה לא באמת חסך זמן, אבל זאת חוכמה של בדיעבד.
משם חזרנו יחסית מוקדם למלון, כדי להספיק קצת לנוח לפני ארוחת הערב. אני הספקתי לישון חצי שעה וקמתי כמו זומבי לארוחת הערב, אותה אכלנו ב- Maya, מסעדה בקרבת המלון, שביקורת עליה תופיע בנפרד. משם חזרנו שתויים, שבעים ועייפים כדי לישון קצת ולצבור כוחות ליום הבא.
הגענו בסביבות שבע וחצי למלון Bien-Être, שביקורת עליו תופיע בהמשך. השארנו את המזוודה שלנו ויצאנו להתחיל את הטיול, אבל קודם כל לחפש מקום לאכול בו. היינו רעבים כבר בתחנת הרכבת, והבטנו בערגה בעוגיות מדלן ארוזות שניבטו אלינו מתוך מכונה אוטומטית לממכר ממתקים. כמובן שהחלטנו להתאפק, ולאכול ארוחת בוקר comme il faut. אכלנו אותה בבית הקפה עם השם הגנרי Cafe Le Bistro שביקורת עליו תופיע בהמשך.
אחרי ארוחת הבוקר, עייפים אך לפחות לא רעבים, היינו מוכנים להתחיל סוף סוף את הטיול. התחלנו את הטיול בסקרה-קר (כנסיית הלב הקדוש):
זו כנסייה יפה, במקום מאוד גבוה. בתוך הכנסייה יש עלייה לתצפית. עלינו 300 מדרגות לולייניות לתצפית, וראינו תצפית יפה על פריז, בה נתקלנו לראשונה באייפל (שמאוחר יותר צץ לו מדי פעם, עד שהגענו אליו לבסוף ביום רביעי):
מהסקרה-קר המשכנו לרובע המונמארטר, רובע של אמנים שבו ביקרנו בכיכר טרטר ההומה. בכיכר, בין המסעדות הרבות (מלכודות תיירים), יושבים אמנים רבים ומוכרים ציורים יפים, או מציירים אנשים במקום. מכיוון שכבר ציירו שם קריקטורה שלי לפני עשר שנים (והיא לא יצאה מוצלחת), ויתרנו על התענוג, והסתפקנו בלהסתכל על ציורים. נכנסנו שם לגלרייה לאמנות, שבה ראינו דברים יפים אבל היה אסור לצלם בה. לאחר מכן, נכנסנו למוזיאון דאלי, אמן שבשבילו תמיד יש לנו זמן:
אגב, במוזיאון דאלי, כמו בהרבה מוזיאונים אחרים, יש הנחה לסטודנטים מתחת לגיל 26, מה שגרם לנו לחשוב שהטיול היה צעד כלכלי נבון ביותר, פחות מחודשיים לפני יום הולדתי ה- 26.
אחרי המוזיאון, בשל השעה המאוחרת והקור, היינו חייבים לעצור לאיזה מרק בצל. אכלנו אותו ב- Au Petit Creux, והוא היה טעים. איך הוא לא יהיה טעים, בהתחשב בכך שהוא הכיל המון חמאה ויין, היה מוקרם בכמות של גבינה שזה פשוט פשע, והכיל גם קרוטונים?
|
|
רצינו בהמשך היום לאסוף את הכרטיסים שהזמנו ללובר, כדי שנוכל להגיע ביום שני על הבוקר למוזיאון ולא להיקלע לתור. התכוונו לאסוף אותם מסניף של Virgin Mega Store שהסתדר לנו באיזור שבו טיילנו, אבל הוא היה סגור. הרבה מקומות סגורים ביום ראשון בפריז. אז בסוף נסענו לסניף גדול יותר שנמצא בשאנז-אליזה, ועשינו לעצמנו קצת ספויילר לטיול של יום למחרת (בשאנז-אליזה). הזמן שלקח לאיסוף הכרטיסים כנראה לא באמת חסך זמן, אבל זאת חוכמה של בדיעבד.
משם חזרנו יחסית מוקדם למלון, כדי להספיק קצת לנוח לפני ארוחת הערב. אני הספקתי לישון חצי שעה וקמתי כמו זומבי לארוחת הערב, אותה אכלנו ב- Maya, מסעדה בקרבת המלון, שביקורת עליה תופיע בנפרד. משם חזרנו שתויים, שבעים ועייפים כדי לישון קצת ולצבור כוחות ליום הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה