כמו תיירים טובים, רצנו קודם כל למונה ליזה. בתור מישהי שכבר ביקרה בפריז בעבר, דאגתי להנמיך לאור ציפיות וסיפרתי לו שיצפה לציור בגודל A4. בפועל, הוא למעשה בגודל A3, שזה קצת גדול יותר, ובכל זאת, זה תמיד כיף לראות במציאות ציור מפורסם:
אחר כך פיהקנו למראה עוד ועוד ציורים של ישו צלוב, והגענו למסקנה המאכזבת שאנחנו אנשים לא תרבותיים שלא מעריכים אמנות ושכל מה שמעניין אותנו בחיים זה רק אוכל, בעלי חיים ומוזיקה. אז חיפשנו את האלמנטים האלה בתמונות, ומצאנו כמה כאלה:
|
|
|
||||||
|
|
הנוף שנשקף מהמוזיאון היה מאוד יפה:
משם המשכנו לטיול לאורך רחוב ריבולי. אחרי הליכה קצרה ברחוב, עצרנו ל"ארוחת צהריים" באנג'לינה, כדי להתנסות בשתי הקלאסיקות הידועות של המקום: שוקו חם ועוגת מון-בלאן (עוגת מרנג עם קצפת וקרם ערמונים), סיפור שסופו בחילה ידועה מראש ומס' לא מבוטל של יורו פחות בכיס, אבל יש דברים שחייבים לנסות!
השוקו הגיע בקנקן קטן, עם שתי כוסות, והוא היה אלוהי! בהתחלה אכלנו אותו בכפית. הוא הגיע עם קערה קטנטנה של קצפת לא ממותקת (לשבור את המתיקות?).
החשבון יצא כמו חשבון של ארוחת צהריים. יקר מאוד בשביל שתייה חמה וקינוח, אבל בהתחשב בכך שאי אפשר לאכול אחר כך כלום במשך שעות, זה לא היה נורא:
אחרי שיצאנו מאנג'לינה, הלכנו לגני טילרי, שם נהנינו להתבטל בשמש הסתווית הנעימה של שעת אחה"צ, להנות מהיופי המהפנט ולשבת בכיסאות הנוחים המפוזרים בכל הגנים. שם גם נשבר לנו הלב בפעם הראשונה, כשהבנו כשאנחנו רוצים להישאר שם. לגור שם. לצאת להפסקת צהריים מהעבודה עם כריך או סלט מהבית ולשבת לאכול בגני טילרי. לשבת ביום חופש או אחה"צ בגני טילרי עם אוזניות וספר. אולי לכתוב שם ספר. או לצייר נופים. כבר כמעט ביררנו איך מטיסים את התוכים שלנו ואם יש דירות להשכרה באיזור, אבל החלטנו קודם להמשיך את הטיול.
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
ישבנו לא מעט זמן בגן. ראינו הרבה אנשים יושבים עם אוזניות, ואמנם לא היו לנו כאלה - ולא רצינו להפר את השקט והשלווה במקום, אבל שמנו מוזיקה בווליום חלש מהטלפון שלי. שמענו את האלבום החדש של מיוז, The 2nd Law שיצא באותו היום, והתאמנו על עוד קצת מילים לקראת ההופעה למחרת. מאוחר יותר גם קנינו אותו ב- Virgin Mega Store, וזה היה ממש כיף לקנות אלבום ביום שהוא יוצא (אפילו שהרבה יותר זול היה לחכות כמה ימים ולהזמין אותו מ- amazon.co.uk, משם אנחנו קונים דיסקים במחירים מצחיקים כמו 12 ש"ח).
המשכנו בהליכה רגלית לכיוון כיכר קונקורד:
משם היינו צריכים להחליט אם ללכת על השאנז אליזה, או לחזור למלון ולהגיע לשם בערב. מכיוון שהיה מוקדם, בחרנו באופציה הראשונה. טיילנו לאורך השדרות עד לשער הניצחון:
משער הניצחון חזרנו במטרו למלון, להתארגן לכיוון ארוחת הערב. במקור תכננו לאכול בשאנז אליזה, אבל בסוף הגענו למסקנה שעדיף שנאכל בקרבת המלון, כי אנחנו נהנים לחזור למלון, להתארגן ולהתלבש יפה לקראת ארוחת הערב, כי זה עוד משהו שעושים באותו היום ולא המשך ישיר של הטיול. אכלנו במסעדת Le Pachyderme (ארוחה ראשונה באותו היום שלא הייתה מורכבת ממאפה מתוק ושתייה חמה), שעליה ביקורת בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה