בית הקפה Brook's Cafe - ביקורת

קשה לנו להתרגל לארוחת בוקר שכוללת רק מאפה מתוק וקפה. לכן הלכנו לקפה ברוקס, שיש לו בתפריט בייגלים, סלטים, קישים ומאפים. סוג של כרמלי'ס בייגל צרפתי. בניגוד למסעדות אחרות, כל התפריט היה זמין כבר בבוקר, וחיכינו רק מס' דקות עד שכל הירקות נחתכו. הבעיה הייתה שהמוכרת לא ידעה מילה באנגלית, והיה קשה לה להבין אותנו גם בצרפתית מחולטרת.

כל אחד מאיתנו הזמין ארוחת בייגל, שכוללת בייגל, שתייה וקינוח (8.5 יורו). שנינו לקחנו בייגל יווני, שכלל פטה, שמן זית, עגבניה, רוקט, בצל סגול ומלפפון (בשבילי כמובן בלי), בבייגל מלא:

הבייגל היה טעים טעים, והקומבינציה צורפה לארסנל הכריכים המועתקים שלנו ושוחזרה בהצלחה (לא בבייגל) בשבת בבוקר בבית:

הארוחה קסמה לי בשביל הקפה, לא הייתי חייבת קינוח על הבוקר, אבל אם כבר, הייתי שמחה לעוגת גבינה לצד הקפה. אבל הדיל לא כלל קפה וכלל מבחר מצומצם של קינוחים, אז לקחנו בקבוקי מים (תמיד טוב) ומהקינוחים לקחנו יוגורט טבעי עם פירות יער, שהיה נחמד אבל לא מלהיב, וקרם תפוחים שהיה יותר טוב:

בדיעבד, היה עדיף לקחת קפה ובייגל בנפרד, במיוחד בהתחשב בכך שמאוחר יותר הבנתי שאני זקוקה לקפה בכל זאת, וקניתי קפה גרוע במחיר שערורייתי בכיכר האופרה. אבל למרות הקושי בהזמנה והדיל שלא הסתדר לנו, הבייגל היה מעולה, מזין ומשביע, וזאת הייתה ארוחת הבוקר הכי טובה שלנו בכל הימים.

אתר המסעדה

Brook's Cafe, 8 boulevard de Magenta 75010 Paris, France

יום שלישי 02.10.2012 - האופרה, כיכרות, עוגיות והכנות להופעה

התחלנו את הבוקר בארוחת בוקר בקפה ברוקס, שביקורת עליה תופיע בהמשך.

היינו צריכים להגיע החל מ- 10:00 לאולימפיה, האולם שבו תתקיים באותו הערב ההופעה של מיוז, כדי לאסוף את הכרטיסים והצמידים להופעה בערב. התחלנו להתלהב כבר כשראינו את השלט של אולימפיה מאחד הרחובות הנפרשים מכיכר האופרה, ועוד יותר כשהתקרבנו למקום.


התור לא היה ארוך במיוחד, ובעיקר שמחנו כששאלנו את העובדת שנתנה לנו את הכרטיסים באיזו שעה צריך להגיע, והיא אמרה לנו שיש אנשים שמגיעים מוקדם כדי לתפוס מקום טוב (ואכן היה כבר קמפינג בחוץ), אבל "אתם במקומות הישיבה המסומנים, ואין לכם מה לדאוג". אז אכן הפסקנו לדאוג, ועם הכרטיסים במקום בטוח והצמידים על היד, המשכנו לטייל.

הטיול באותו היום תוכנן כולו סביב אולימפיה, ויצא לנו לעבור שם כמה פעמים במהלך היום ולראות את התור לכרטיסי העמידה הולך וגדל (אבל נשאר מסודר).

את הטיול עצמו התחלנו בכיכר האופרה, ונכנסו לבניין האופרה, שם ראינו את המושבים האדומים המהודרים ואוספי תחפושות וציורים במוזיאון האופרה. היה קצת דומה למוזיאון האופרה של מילאנו שהיינו בו בשנה שעברה,  אבל זה היה מפלט לא רע מטפטופי הגשם שהחלו.

האופרה מבחוץ

האופרה מבפנים

ביציאה מהאופרה, ראינו הומלסית עם חתול חמוד, ותרמנו לחתול (ולהומלסית שהוא מגדל) כמה מטבעות. היא הייתה נחמדה והציעה לנו ללטף אותו, אבל הסתפקנו בלצלם אותו:

מהאופרה יצאנו לכיוון גלרי לאפייט, שבו לא קנינו כלום אלא רק הסתכלנו. משם המשכנו ל- Pierre Hermé, לאכול מהמקרונים המפורסמים. אור שכנע אותי שזה טעים מאוד, כי אני קצת נרתעת מקינוחים צבעוניים ובעלי מראה מהונדס, אבל "הסכמתי" לטעום. בחרתי די בקלות מקרון קרמל מלוח, טעם שמופיע בהרבה קינוחים צרפתיים. אור, כצפוי, התלבט המון בין הטעמים השונים (מבחר גדול, אבל לא עצום של טעמים), ובסוף בחר בפיסטוק-קינמון ושוקולד-גרידת לימון. כל מקרון עלה כמעט 2 יורו, ובסה"כ שילמנו כ- 30 ש"ח על שלוש עוגיות צבעוניות מגוחכות (סליחה, פייר).

בחנות המעוצבת אין מקום לשבת וכך מצאנו את עצמנו מחפשים מדרגה על המדרכה לשבת עליה, ומוציאים בחרדת קודש את המקרונים מהשקית. הקרמל המלוח היה מאכזב, והזכיר טעמים נחותים יותר, כמו טופיפי. המקרונים האחרים היו טובים יותר, אבל לא שווים את משקלם בזהב.

משם המשכנו לכיכר מדלן, שבה שוכנת כנסיית מדלן (מריה מגדלנה), שנראתה כמו עוד כל כנסייה אירופאית ממוצעת, אבל המדרגות בכניסה אליה היו כל כך שטופות שמש ומזמינות, שהיינו חייבים לשבת עליהן, ונהנינו לצפות על השדרות העמוסות היוצאות מן הכיכר.

כנסיית מדלן מבחוץ

כנסיית מדלן מבפנים

בכיכר יש חנות בשם פושון (Fauchon), שהספר שבידינו כינה "סופרמרקט של מליונרים", תיאור קצת מוגזם. החנות מעוצבת בקפידה, ומוכרים בה אוכל יוקרתי כמו דגים יקרים טריים, פואה גרה, שוקולדים יקרים וכו', לצד מאפים וסנדוויצ'ים עממיים יותר (אבל בכל זאת יפים), במחירים קצת מוגזמים, אבל שלא צריך להיות שרי אריסון כדי לקנות. המטרה המקורית הייתה להיכנס לחנות רק כדי לראות ולהתרשם, אבל אז החלטתי לנצל שם את השירותים כדי להוציא את העדשות שהציקו לי בעיניים. מה שאומר שלקח לי בדיוק שלוש דקות לעלות לשירותים ולחזור, רק כדי לגלות את אור יושב לשולחן עם שקית בה שתי עוגיות מדלן (אחת בטעם תפוז ואחת בטעם שוקולד), שעלו 3.80 יורו (19 שקל!), הוכחה שאסור להשאיר את אור לבד בשום מקום. לא עזרו השכנועים שלו ("הייתי צריך לאכול עוגיות מדלן בכיכר מדלן"), הוא זכה לכינוי עוגיפלצת.

מכיכר מדלן המשכנו לכיכר ונדום, כיכר משופעת בחנויות מעצבים, וגם בה ישבנו קצת לתפוס שמש (מוזר איך שבחו"ל אנחנו מחפשים את השמש, ובארץ אני לא יכולה לסבול חצי דקה בשמש...).

מתישהו במהלך היום נכנסנו לסופר לקנות מים, וכשיצאנו משם ראינו מישהי יוצאת משם עם בננה בלבד. אז אמרתי לאור שהייתי רוצה לחיות במקום שבו אנשים נכנסים לסופר ויוצאים ממנו רק עם בננה. אני יודעת שזה לא משתקף בבלוג הזה, שכולו שחיתות כספית וקולינרית אחת גדולה, אבל אנחנו בדר"כ אנשים שמעריכים הסתפקות במועט, ובארץ נדיר למצוא אנשים שקונים רק מה שצריך, ובדר"כ כל קפיצה לסופר לפריט אחד מסתכמת לפחות ב- 100 ש"ח ושתי שקיות עמוסות. איזה כיף לאירופאים האלה שהם קונים רק בננה!

המשך הערב היה ארוחת צהריים מאוחרת / ערב מוקדמת ב- Le Pain Quotidien (ביקורת בהמשך) לפני ההופעה, ומשם חזרנו למלון להתארגן להופעה, ונסענו להופעה (ביקורת בהמשך).

מסעדת Le Pachyderme - ביקורת

אחרי שבדקנו כמה מסעדות, כולל אחת שכבר התיישבנו בה ואז גילינו שממש אין לנו מה לאכול בה, הגענו ל- Le Pachyderme, בר מסעדה ברחוב Rene Boulanger המקביל לרחוב של המלון. המקום היה מעוצב ברוח צעירה, עם מוזיקה מערבית.

התפריט היה מגוון, המחירים לא זולים אבל סבירים. אני אכלתי פילה סלמון ברוטב יוזו (רוטב אסייתי), שהגיע עם תוספת לבחירה. בחרתי סלט, ושכחתי שבאירופה, סלט משמעותו - במקרה הטוב - חבילת עליי בייבי מהסופר, ובמקרה הגרוע - 3 עלי בייבי. לפחות כאן היה המקרה הטוב, ורוטב הויניגרט היה טעים מאוד (וחמוץ מאוד), והוגש בנפרד מהסלט. הסלמון היה טעים, מעט עשוי מדי, והרוטב היה מעניין, אבל חבל שלא היה יותר ממנו (16 יורו):

פילה סלמון ברוטב יוזו, וערימת חסה ענקית בצד

אור הזמין קלאב סנדוויץ' עם חזה עוף, ביצה קשה וירקות, שהוגש עם צ'יפס וסלט (15 יורו). מנה גדולה, יפה, טעימה ומשביעה:

גם הפעם הארוחה לוותה בסלסלת לחמים עם חתיכות של בגט שהיה טעים.

הזמנו שתי כוסות יין - אחת לבן (סוביניון) ואחת אדום (סירה) וחלקנו את שתיהן.

לקינוח, הזמנו cafe gourmand, זה קינוח לאנשים חזירים שרוצים להזמין הרבה קינוחים ולהרגיש פחות רע עם עצמם כשלמלא קינוחים יש שם של קינוח אחד. מדובר ב- 4 קינוחים קטנים שמוגשים יחד על צלחת לצד כוס קפה. הקינוחים שהוגשו היו פונדנט שוקולד, קרם ברולה, גלידת וניל וקרם וניל (11 יורו). הבחירה הייתה מוצלחת. כל הקינוחים היו טובים ומצאנו את עצמנו "מתפזרים" ולא יודעים מאיזה קינוח לאכול קודם.

הוספנו לזה כוס קפה נוספת (4 יורו - שחיתות, אבל נפוץ כאן), שלא הייתה מוצלחת במיוחד (אבל כיף לשתות קפה עם הקינוח).

סה"כ שילמנו 53 יורו על שתי עיקריות, שתי כוסות יין, שתי כוסות קפה וקינוח גדול. שמנים אך מרוצים חזרנו למלון לישון.

אתר המסעדה
Le Pachyderme, 2 bis Boulevard St Martin, 75010 Paris

יום שני - 01/10/2012 - טיול בלובר, בגני טילרי, בשאנז-אליזה ובשער הניצחון

התחלנו את הטיול בלובר. הגענו לשם כמה דקות לאחר הפתיחה ב- 09:00, עם כרטיסים שהזמנו מראש באינטרנט כדי לחסוך את התור, ואור התאכזב לגלות שהתורים לא ארוכים בכלל.

כמו תיירים טובים, רצנו קודם כל למונה ליזה. בתור מישהי שכבר ביקרה בפריז בעבר, דאגתי להנמיך לאור ציפיות וסיפרתי לו שיצפה לציור בגודל A4. בפועל, הוא למעשה בגודל A3, שזה קצת גדול יותר, ובכל זאת, זה תמיד כיף לראות במציאות ציור מפורסם:

אחר כך פיהקנו למראה עוד ועוד ציורים של ישו צלוב, והגענו למסקנה המאכזבת שאנחנו אנשים לא תרבותיים שלא מעריכים אמנות ושכל מה שמעניין אותנו בחיים זה רק אוכל, בעלי חיים ומוזיקה. אז חיפשנו את האלמנטים האלה בתמונות, ומצאנו כמה כאלה:

חתולים	כלב וחיה בלתי מזוהה	פרות
איש עשוי מפירות וירקות	למה היא אוכלת לו את הראש?

המוזיאון עצום, והיינו צריכים לבחור מה אנחנו רוצים לראות. הקפנו את הקומה של הציורים האיטלקיים והספרדיים, ואז הלכנו לאיזור של אמנות מצרית עתיקה, בעיקר מתוך תקווה לראות חתולים חנוטים. לא ראינו אותם, אבל ראינו המון דגמים של חיות קטנות, כחלק מאמנות שתיארה את חיי היום-יום במצרים העתיקה (דייג, רועה צאן עם פרות, חתולים וכו').

הנוף שנשקף מהמוזיאון היה מאוד יפה:

ביציאה מהמוזיאון, ישבנו קצת בשמש ליד הפירמידות המפורסמות של הלובר:

משם המשכנו לטיול לאורך רחוב ריבולי. אחרי הליכה קצרה ברחוב, עצרנו ל"ארוחת צהריים" באנג'לינה, כדי להתנסות בשתי הקלאסיקות הידועות של המקום: שוקו חם ועוגת מון-בלאן (עוגת מרנג עם קצפת וקרם ערמונים), סיפור שסופו בחילה ידועה מראש ומס' לא מבוטל של יורו פחות בכיס, אבל יש דברים שחייבים לנסות!

השוקו הגיע בקנקן קטן, עם שתי כוסות, והוא היה אלוהי! בהתחלה אכלנו אותו בכפית. הוא הגיע עם קערה קטנטנה של קצפת לא ממותקת (לשבור את המתיקות?).

המון-בלאן הייתה טעימה, קצת קשה להשוות למשהו אחר שאנחנו מכירים, אבל לא הקינוח הכי טעים שאכלנו אי פעם. 

סימני שבירה ראשונים נתגלו אצלי כשחזרתי לשוקולטה אחרי העוגה. בשלב מסוים התחברתי עם קנקן המים שהגיע עם הארוחה והותרתי את אור לבדו במערכה. יש לציין בהערכה רבה שהוא עשה זאת וסיים לבד את שארית קנקן השוקולטה, השלוק שנותר לי בכוס וקצת יותר מחצי מון-בלאן. הוא גם לא הקיא!

החשבון יצא כמו חשבון של ארוחת צהריים. יקר מאוד בשביל שתייה חמה וקינוח, אבל בהתחשב בכך שאי אפשר לאכול אחר כך כלום במשך שעות, זה לא היה נורא:

אחרי שיצאנו מאנג'לינה, הלכנו לגני טילרי, שם נהנינו להתבטל בשמש הסתווית הנעימה של שעת אחה"צ, להנות מהיופי המהפנט ולשבת בכיסאות הנוחים המפוזרים בכל הגנים. שם גם נשבר לנו הלב בפעם הראשונה, כשהבנו כשאנחנו רוצים להישאר שם. לגור שם. לצאת להפסקת צהריים מהעבודה עם כריך או סלט מהבית ולשבת לאכול בגני טילרי. לשבת ביום חופש או אחה"צ בגני טילרי עם אוזניות וספר. אולי לכתוב שם ספר. או לצייר נופים. כבר כמעט ביררנו איך מטיסים את התוכים שלנו ואם יש דירות להשכרה באיזור, אבל החלטנו קודם להמשיך את הטיול.

ישבנו לא מעט זמן בגן. ראינו הרבה אנשים יושבים עם אוזניות, ואמנם לא היו לנו כאלה - ולא רצינו להפר את השקט והשלווה במקום, אבל שמנו מוזיקה בווליום חלש מהטלפון שלי. שמענו את האלבום החדש של מיוז, The 2nd Law שיצא באותו היום, והתאמנו על עוד קצת מילים לקראת ההופעה למחרת. מאוחר יותר גם קנינו אותו ב- Virgin Mega Store, וזה היה ממש כיף לקנות אלבום ביום שהוא יוצא (אפילו שהרבה יותר זול היה לחכות כמה ימים ולהזמין אותו מ- amazon.co.uk, משם אנחנו קונים דיסקים במחירים מצחיקים כמו 12 ש"ח).

המשכנו בהליכה רגלית לכיוון כיכר קונקורד:

משם היינו צריכים להחליט אם ללכת על השאנז אליזה, או לחזור למלון ולהגיע לשם בערב. מכיוון שהיה מוקדם, בחרנו באופציה הראשונה. טיילנו לאורך השדרות עד לשער הניצחון:

משער הניצחון חזרנו במטרו למלון, להתארגן לכיוון ארוחת הערב. במקור תכננו לאכול בשאנז אליזה, אבל בסוף הגענו למסקנה שעדיף שנאכל בקרבת המלון, כי אנחנו נהנים לחזור למלון, להתארגן ולהתלבש יפה לקראת ארוחת הערב, כי זה עוד משהו שעושים באותו היום ולא המשך ישיר של הטיול. אכלנו במסעדת Le Pachyderme (ארוחה ראשונה באותו היום שלא הייתה מורכבת ממאפה מתוק ושתייה חמה), שעליה ביקורת בהמשך.