מסעדת Bistrot Renaissance - ביקורת

המסעדה נמצאת באיזור הומה מסעדות ברחוב Rene Boulanger, שהיה בקרבת המלון שלנו וממש ליד כיכר רפובליק. המסעדה משדרת רושם יוקרתי, אבל לא הייתה יקרה באופן מיוחד.

הגענו בשעה מוקדמת (בסביבות שש ורבע), כדי להספיק לאכול ארוחת ערב אחרונה בפריז לפני הטיסה. בזמן שישבנו, המסעדה לאט לאט התמלאה בסועדים.

אני הזמנתי סלמון טנדורי, שבמקור אמור להגיע עם פירה (שבאופן מצחיק, מופיע כ"Puree" בתפריט הצרפתי, אבל תורגם עבורנו ל- "Mashed Potatoes" בתפריט באנגלית, כדי שנבין). ביקשתי סלט במקום הפירה, ולא הייתה בעיה. אחרי טעות קטנה (הגיע עם צ'יפס משום מה), החליפו לי לסלט. הסלמון היה נחמד, והרוטב היה טעים, אם כי השידוך שלו לסלמון היה קצת לא שגרתי, אולי הוא יותר מתאים לעוף.

אור הזמין המבורגר "צרפתי", שהגיע עם צ'יפס. ההמבורגר הוגש בצורה אסטטית ויפה, על קרש עץ, עם הירקות בצד. אבל הוא היה קטן, עשוי מדי (הוא ביקש מדיום-וול וקיבל וול-דאן) וסתמי. הצ'יפס היה ביתי וטעים. מה שהופך את ההמבורגר לצרפתי כנראה הייתה גבינת הקנטל שהייתה אמורה להגיע עם המנה ושאור ביקש לוותר עליה.

שתינו יין. זה כבר הפך להרגל (כשחזרנו לארץ, אור הציע שנרשם ל- AA). גם הפעם בחרנו בשתי כוסות קטנות של היינות הלבנים הכמעט הכי זולים בתפריט, ושניהם היו טעימים. הפעם המלצר מזג לנו את היין לכוסות.

קינחנו במוס שוקולד שהיה טעים מאוד והוגש בקערית עמוקה ונדיבה. שתינו... קפה, כמובן, שהיה, יחסית לכל הקפה הגרוע ששתינו שם, לא רע (אבל עם קצף מגעיל כרגיל).

החשבון יצא 50 יורו. רגיל.

כשחזרנו לארץ, גילינו בדיעבד שבביסטרו הזה צולמה סצנה מ"ממזרים חסרי כבוד". מגניב.

Bistrot Renaissance, 19 Rue Rene Boulanger, 75010 Paris, France

יום חמישי 04/10/2012 - מרכז פומפידו, שאריות וחזרה הביתה

יצאנו בבוקר בשעה קצת מאוחרת מהמלון, לאחר שעשינו Check out. אחרי ארוחת בוקר ב- Cafe Le Bistro, נסענו למרכז פומפידו, שם שוכן המוזיאון לאמנות מודרנית. זהו בניין גדול שמעוצב כך שגרמי המדרגות וכל הצנרת שלו חשופים ואינם מוצנעים בתוך הקירות. 

הכיכר של המוזיאון הומה תיירים, יונים והומלסים עם חתולים. לאחרונה חנכו בכיכר פסל ענק של זינדין זידאן נוגח במטראצי בגמר המונדיאל ב-2006. פסל תמוה במיוחד, בהתחשב בעובדה שהוא מנציח את רגע השפל בקריירה של זידאן. זה היה המשחק האחרון בקריירה שלו כקפטן נבחרת צרפת. בעקבות הנגיחה הוא הורחק בכרטיס אדום. צרפת הפסידה בפנדלים, וזידאן הסתגר בחדר הלבשה ולא עלה לקבל את מדליית הכסף.

בתוך מרכז פומפידו שוכן המוזיאון לאמנות מודרנית, שהיה המקום הכי מעניין שהיינו בו בכל הטיול. כן, יש בו גם ציורים הזויים שנראים כאילו האמן נתן לילד בן ה- 5 שלו לשפוך צבע על הקנבס ומכר אותו במחיר מופקע. אבל בין כל אלה, יש כמה יצירות מקוריות ומגניבות, שלפעמים צריך יותר ממבט אחד כדי לראות בהן משהו. ויש גם כמה יצירות מפורסמות של פיקאסו, שאגל, מאטיס, קנדינסקי ועוד.

ציור מפחיד

ציור של קנדינסקי

ציור של פיקאסו

יש שם גם מיצגים גדולים שהם לאו דווקא ציור, כמו חדרים מוזרים או משטחים ענקיים צבועים בכל מיני צבעים ושמודבקים עליהם כל מיני חומרים (ממש מבקרת אמנות אני).

חדר מתעתע

בין כל יצירות האמנות, נשקף מהמרפסות הרבות נוף יפה, והקומה השישית של המבנה, שהיא ריקה, משמשת כתצפית.

נוף מהמרפסת

נוף מהתצפית. תראו מי צץ לו.

אחרי שעות ארוכות במרכז פומפידו, נסענו לראות את הפנתיאון. הסתפקנו בלראות אותו מבחוץ:

מהפנתיאון המשכנו לרובע הלטיני, שבו טיילנו ברחוב סן-מישל, וגם נכנסו למאפייה ג'ררד מלו בה טחנו לנו בכיף בריוש צימוקים וטארט טאטן:


בשלב הזה כבר לא היו לנו תכניות נוספות, אז העברנו לנו שלוש שעות בשיטוטים חסרי תכלית ברחובות פריז, געגוע לעיר שעוד לא עזבנו ומחשבות חצי-רציניות לפספס את הטיסה בלילה ולהישאר לגור בפריז.
המחשבות נקטעו על ידי ארוחת ערב מוקדמת שאכלנו באיזור המלון, ממנה חזרנו לקחת את המזוודה ונסענו לכיוון שדה התעופה. להתראות, פריז. זה עוד לא נגמר בינינו. ואם אתם עדיין קוראים, אז נתראה בטיול הבא.

מסעדת La Marine - ביקורת

התכוונו באותו הערב לאכול באיזה בית קפה בקרבת המלון, אבל מזג האוויר הגשום עשה לנו חשק לארוחה יותר רצינית, והעובדה שחזרנו ספוגי מים ובמצב רוח קצת ירוד מהאייפל עזרה לנו להיכנס ל- La Marine, אף על פי שהתפריט מחוץ למסעדה העיד על כך שהיא קצת מעבר לתקציב הרגיל שלנו. לא שהיה אחד כזה מוגדר, בדר"כ פשוט חשבנו "כמה היינו משלמים על ארוחה כזו בארץ?", ואם זה היה פחות או יותר דומה, זה עבר אצלנו. אבל מערב לערב התרגלנו למחירים היקרים והתחלנו להוציא סכומים גדולים קצת יותר.

La Marine ממוקמת ליד תעלת סן-מרטין, ולמרות שמה, זו אינה מסעדת דגים דווקא, אלא יש בה הרבה סוגים של אוכל (ורק שני סוגים של דגים בעיקריות).

אני התלבטתי בין שתי מנות של דגים, אחת עם פילה בס והשנייה עם קוד. בחרתי בבס, שהוגש בנדיבות (שני פילטים) על ירקות קלויים בשמן זית, ועם ירקות טריים מעל. המנה הייתה טעימה ומשביעה (מה שלא הפריע לי, למרות ששבעתי, לנגב את השמן מהצלחת עם לחמניות הבגט הפריכות והטעימות שהגיעו עם הארוחה). המנה עלתה 19 יורו.

אור בחר מנה של חזה עוף בקונפי לימון שהוגש עם אורז בסמטי בזעפרן, ועם עגבניות וזיתים. גם המנה הזו הייתה גדולה, ומאוד טעימה. אף פעם לא ראיתי את אור מתלהב ככה מאורז. המנה עלתה 15 יורו. 

שתינו שתי כוסות יין לבן, אחת שרדונה ואחת Aligote (שהיו בדיוק שתי הכוסות הכי זולות בתפריט... לא שאנחנו מכירים את היין Aligote או משהו). שניהם היו מוצלחים.

לקינוח, חלקנו פונדנט שוקולד שהגיע עם גלידת וניל (ונקרא שם Moelleux) ושתינו קפה הפוך.

החשבון יצא 56 יורו, שזה הכי הרבה ששילמנו עבור ארוחת ערב, אבל הפרש של כ- 6 יורו בממוצע מרוב הארוחות לדעתי, וזה היה לגמרי שווה את האווירה הטובה והאוכל המוקפד, המקורי והטעים.

La Marine, 55 quai de Valmy, Paris, France

בית הקפה Bob's Juice - ביקורת

החלטנו שמוצא חן בעינינו לאכול ארוחה מזינה בבוקר, אבל אור לא אוהב לחזור על מקומות, אז לא חזרנו לברוקס, אלא הלכנו ל- Bob's Juice.

זהו מקום קטן וחמוד, מעוצב באופן ביתי ומכיל שולחן אחד ארוך, וכל מיני פריטים בלתי שגרתיים כמו גיטרה קלאסית, ספרים בנושא תיירות (כולל אחד על ישראל), תזונה ובייגלים (ספר בנושא. אבל גם בייגלים).

אור שאל את המוכר "Do you speak English?" והמוכר (ששמו לא בוב, אלא מארק, מסתבר), ענה לו "I am English". הוא, ועוד מישהי שאולי היא אשתו ואולי סתם מוכרת, עמדו שם בחנות הקטנה שלהם, אפו מאפינס ומילאו בייגלים, ואנחנו כבר דמיינו איך גם אנחנו מהגרים לצרפת ופותחים בה בית קפה. אבל קודם כל לאכול.

המקום מתמקד בעיקר במיצים. אין שם קפה, וההיצע בבוקר יחסית מצומצם. יש בייגל עם אבוקדו ובייגל עם גבינת שמנת. סנדוויץ' בייגל, שמכיל גם ירקות, ועוד מנות אחרות, אפשר להזמין רק מאוחר יותר. שנינו לקחנו בייגל עם גבינת שמנת (וביקשנו לשים עליו איזה ירק - בכל זאת, רצינו ארוחה מזינה). הבייגל היה "בייגל הכל" עם כל מיני דגנים, והוא הגיע פתוח וקלוי, עם שכבה דקה של גבינת שמנת ופרוסות עגבניה.

אני הזמנתי מיץ תפוזים וגזר, ואור הלך על אחד השייקים הקבועים מראש, של מנגו, בננה ותפוז (בלי מלון, דבש וקינמון). הזמנו את הכוסות הקטנות.

כל האוכל היה מוצלח, אבל לא זול. סה"כ שילמנו בסביבות ה- 15 יורו (אנחנו לא זוכרים סכום מדויק), וגם הפעם הייתי צריכה לקנות קפה במקום אחר.

אתר המסעדה
Bob's Juice Bar, 15 Rue Lucien Sampaix, Paris, France

יום רביעי 03/10/2012 - גני לוקסמבורג, אייפל והרבה גשם

התעוררנו לבוקר אפור וללא הופעה לצפות לה. עם זאת, היום הכי גרוע שלנו בפריז פחות או יותר טוב יותר מכל יום אחר בארץ.

אחרי ארוחת בוקר ב- Bob's Juice (ביקורת בהמשך), יצאנו לדרך והתחלנו את הטיול שלנו בגני לוקסמבורג, הגנים שמקיפים את ארמון לוקסמבורג. הגנים יפים בכל קנה מידה, אבל שלא באשמתם, הם היו במסלול שלנו אחרי גני טילרי ולכן לא זכו להערכה שלה הם ראויים.


בגן היו המון מקומיים שעסקו בכל מיני ענפי ספורט, כגון ריצה וטאי צ'י, ואם לא היה מספיק כזה מלכתחילה, זה עשה לנו עוד יותר חשק לגור שם. באגם שחו להם ברווזים חמודים שלא מפחדים מאנשים, ואחד מהם התקרב אלינו (ובטח התאכזב כשלא היה לנו אוכל לתת לו).

מזג האוויר הקריר לא אפשר לנו לתפוס שמש על הכסאות מול האגם כפי שעשינו בגני טילרי, אבל נהנינו מהיופי גם בהליכה קצרה בתוך הגן.

משם המשכנו רגלית לכיוון נוטרדאם, שם צילמנו תמונה דבילית של אור מתכופף עם הכנסייה ברקע, רק כדי שנוכל לקרוא לו "הגיבן מנוטרדאם". התמונה לא תועלה לכאן מטעמי מבוכה. אבל תמונות אחרות של הכנסייה כן:

אחרי נוטרדאם עברנו בשוק הפרחים, שנקרא גם "שוק הציפורים", אבל יש בו ציפורים רק בימי ראשון. השוק לא היה אטרקציה בפני עצמו, אבל הוא במסלול שלנו. זה היה קצת כמו להיכנס לכיופים דרך החנות.

משם הגענו לכנסיית סנט-שאפל, שבה המתנו בתור של כ- 45 דקות כדי להיכנס. בהתחלה היה תור לבידוק בטחוני ואחריו תור לקופות, שבהן קנינו כרטיס משולב לסנט-שאפל ולקונסיירז'רי. 

בכנסייה ראינו ציורי קיר מזכוכית שאמורים לתאר 1000 אירועים מהתנ"ך ומהברית החדשה, אבל לא הצלחנו לזהות אף אירוע, וכל הציורים היו קטנים ודומים. בנוסף, חלק מהכנסייה היה בשיפוץ, והיא גם נורא קטנה. בסה"כ החוויה לא הייתה שווה את ההמתנה ואת מחיר הכניסה (לא יקר, אבל רוב האתרים האלה הם חינמיים).

בקונסיירז'רי היה מעניין יותר. זהו מבנה ששימש בעבר כלא לנידונים לעריפת ראש בגיליוטינה, ויש שם שחזור של חלק מהתאים, כולל בובות של סוהרים ואסירים. אחת מהאסירות המפורסמות בו הייתה מרי אנטואנט, ויש גם שחזור של החדר שלה.

כשיצאנו מהקונסיירז'רי, הטפטוף שהתחיל כשנכנסנו הפך לגשם של ממש. עמדנו זמן רב מתחת לתחנת אוטובוס כדי לתפוס מחסה מהגשם בזמן שאנחנו מחליטים על היעד הבא. בינתיים התחילה לדבר איתנו צרפתיה נחמדה, שקלטה את הספר שלנו בעברית ושאלה אותנו אם אנחנו מתל אביב. אחותה גרה בישראל, והיא גם ביקרה פה כמה פעמים. שוחחנו אתה כמה דקות בזמן שחיכינו שהגשם יחלש.

הגשם לא נחלש, אבל החלטנו להמשיך בכל זאת. היעד הבא שלנו היה לסמן וי על עוד מאכל צרפתי קלאסי - קרפ. הלכנו ל- Princess Crepes. זו חנות קרפים ורודה להחריד, שבה מכרו זוג יפנים מחופשים ברוח המקום. אור אכל קרפ מלוח עם מוצרלה, עגבניה וחסה. אחר כך חלקנו קרפ מתוק עם קרם פטיסייר ושקדים, שזה הרבה פחות מתוק ועשיר ממה שזה נשמע (היה ממש מעט קרם, והקרפ עצמו בקושי מתוק), אבל היה נחמד.

רצינו להגיע בשקיעה למגדל אייפל, לשבת בפארק שמולו ולהסתכל עליו בזמן שהשמש יורדת והוא מואר. מזג האוויר קצת שיבש לנו את התכניות. הלכנו ברגל עד כיכר הבסטיליה, שם רצנו מהר לתפוס מחסה במטרו. כבר כמה שעות שהיה גשום, אבל רק בשלב הזה הגשם הפך לממש מפריע. רק בתחנת המטרו הבנו שאנחנו נמצאים בכיכר הבסטיליה, ושקלנו ללכת למוזיאון פיקאסו שנמצא שם, אבל הוא היה פתוח רק לעוד רבע שעה, אז וויתרנו (בדיוק מה שקרה לנו בברצלונה, רק ששם נכנסו למוזיאון לרבע שעה!). במקום זה, החלטנו לנסוע מוקדם יותר לאייפל, מה שהיה בדיעבד נכון, כי האייפל לא מאוד נגיש, ולוקח הרבה זמן יחסית להגיע אליו. אחרי מטרו ורכבת RER, וקצת הליכה בגשם, הגענו לאייפל.

ניסינו לצלם את המגדל, ואותנו אתו, תוך כדי האתגר של להגן על המצלמה מפני הגשם. כשהתרחקנו לכיוון הפארק, ראינו אותו טוב יותר, ובינתיים החשיך והוא נצבע באורות מוזהבים והיה אפילו מרשים יותר.

לא עלינו לתצפית, כי היה חבל לנו לבזבז זמן על התור, וכבר הייתה לנו תצפית טובה מהסקרה-קר (שממנה רואים גם את האייפל...). משם חזרנו עייפים, רטובים ורעבים למלון, להתארגן לקראת ארוחת הערב.

הופעה של Muse באולימפיה פריז, 02/10/2012 - ביקורת

תמונה מההופעה, מהאתר muse.mu

כמה קל להגיע להופעה בחו"ל! אחרי שחזרנו למלון להשאיר בו את התיקים, לקחנו קו מטרו אחד והלכנו כמה דקות ברגל, וכך הגענו לאולימפיה. בחוץ השתרך תור ארוך מאוד (אך מסודר וסבלני), שדי מהר התברר לנו שהוא עבור אנשים שעדיין לא אספו את הכרטיסים להופעה. עקפנו את התור בקלילות, ותוך דקות, סדרנית נחמדה הובילה אותנו למקומות הישיבה שלנו ביציע. איזו אנטיתזה להופעה הצפופה של רד הוט צ'ילי פפרס בפארק הירקון, רק שלושה שבועות לפני כן.

אחד הכרטיסים להופעה. כרטיסי ישיבה! מסומנים! בלי דחיפות!

ההופעה הייתה אמורה להתחיל בשמונה, אבל המקום עדיין לא התמלא, ובסוף היא התחילה בשמונה וחצי. ההופעה הייתה לכבוד צאת האלבום החדש, The 2nd Law, והם ניגנו בה שבעה שירים ממנו, שאת חלקם כבר הכרנו ואהבנו (כמו Supremacy, Panic Station ו- Survival) ובחלקם זו הייתה מנוחה לגרון.
למי שממש מתעניין, את ה- Set List המלא של ההופעה ניתן למצוא כאן.

ההופעה התחילה בישיבה, אבל מהר מאוד מישהו שבר את השוק ונעמד, ובמקרה הוא היה בגובה שני מטרים, אז כל מי שברדיוס שלו נאלץ לעמוד גם כדי לראות משהו. זה דווקא לא מאוד הפריע, כי ממילא כיף יותר לקפוץ בשירים הטובים, בכל זאת, זו הייתה הופעת רוק ולא קונצרט של מוזיקה קלאסית. חבל רק שאיש שמן עמד ונופף בידיו בהתלהבות שתי שורות לפנינו כל ההופעה, אבל עם קצת מאמץ, הצלחנו לראות את כל ההופעה, ואפילו די מקרוב (זו הייתה הופעה ממש קטנה בסטנדרט של מיוז - רק 2000 איש!).

בין השירים המוכרים היו Uprising, Time Is Running Out, Resistance, Bliss, Knights Of Cydonia ועוד. ב- Uprising, היה קטע שבו הם נתנו לקהל לשיר, וזה היה כל כך כיף.

תמונה מקצועית מהאתר muse.mu

צילמנו מלא קטעי וידאו באיכות גרועה בטלפון הסלולרי שלי, וגם כמה תמונות באיכות גרועה אף יותר (בגלקסי 1 אין פלש). זה כי לא היינו בטוחים שיהיה מותר להכניס את המצלמה שלנו, ולא רצינו להסתכן. למרות זאת, החלטתי להעלות לכאן את הסרטונים שאנחנו צילמנו, ולא סרטונים מ- YouTube, כדי להמחיש את המיקום שלנו בהופעה. אז הנה כמה סרטונים:

1. Muse @Olympia Paris - 02/10/2012 - Supermassive Black Holes
2. Muse @Olympia Paris - 02/10/2012 - Madness
3. Muse @Olympia Paris - 02/10/2012 - Uprising
4. Muse @Olympia Paris - 02/10/2012 - Bliss
5. Muse @Olympia Paris - 02/10/2012 - Man With a Harmonica
6. Muse @Olympia Paris - 02/10/2012 - Knights Of Cydonia
7. Muse @Olympia Paris - 02/10/2012 - Starlight

ההופעה הסתיימה בשיר Survival (השיר מהאולימפיאדה), שהיה השיר היחיד בהופעה שבו מאט ניגן על הפסנתר. אכן, פסנתר במערכה הראשונה סופו שינגנו בו במערכת התשיעית, אבל בטח עובד הבמה המסכן שסחב את הפסנתר קילל אותם על כך שניגנו בו רק שיר אחד.

תמונה לא מקצועית, שלנו

היה אדיר. באמת. הופעה של שעה וחצי, שלא רצינו שתיגמר.

ביציאה מההופעה, קניתי, כאחרונת הגרופיות, חולצה של מיוז. אבל התקמצנתי על 25 יורו לחולצה חוקית מסיבוב ההופעות הנוכחי, וקניתי מחוץ להופעה חולצה ב- 10 יורו מסיבוב ההופעות הקודם, שכנראה תשמש בעיקר בתור פיג'מה, בשל העובדה שאני כבר לא תיכוניסטית.

כמיטב המסורת של ההופעות הקודמות (מוריסי ורד הוט צ'ילי פפרס), אור היה זקוק לבירה על מנת לשקם את מיתרי הקול הדואבים, אז עצרנו בפאב, ומשם חזרנו למלון עייפים אך מרוצים (מאוד).

בית הקפה Le Pain Quotidien - ביקורת

בית הקפה ממוקם לא רחוק מכיכר ונדום. זו מסעדה-מאפייה קטנה ושקטה שהיא חלק מרשת גדולה, שמגישה אוכל אורגני, ויש בה מנות באוריינטציה בריאותית והרבה אופציות צמחוניות.

אני בחרתי בקיש היום - קיש מלא ירקות, ביניהם הצלחתי לזהות פלפל, גזר וברוקולי (והיו עוד ירקות בלתי מזוהים), שהיה טעים מאוד. הקיש הוגש עם סלט, שלשם שינוי היה בו יותר מחסה - גם עגבניות, גזר וצנונית. המנה הייתה מוצלחת (12.90 יורו).

סלח לי אבי כי נגסתי (לפני שצילמנו)

אור התלבט רבות ולא מצא שום מנה שאין בה משהו שהוא לא אוכל, ובסוף הזמין מנה שנשמעה פשוטה מדי: עגבניות ומוצרלה, אבל הוגשה בנדיבות עם מוצרלה, רוקט, פסטו, שמן זית, פרמזן, עגבניות מיובשות וזיתים, עם סלסלת לחמים בצד שכללה שתי פרוסות של לחם שאור טעים וכמה חתיכות בגט (12.20 יורו).

שתי העיקריות היו יחסית יקרות, אבל שתיהן היו מוצלחות. חלקנו בקבוק מים מינרליים מוגזים קלות. זאת ארוחת הערב היחידה בה לא שתינו יין, גם בגלל השעה המוקדמת וגם כי עוד הייתה לנו ההופעה בערב ולא רצינו להיות רדומים / שתויים. 

לקינוח, הסתמכנו על המלצת המלצר, ולקחנו מילפיי ("אלף העלים"). בארץ אנחנו אף פעם לא סומכים על מלצרים בעניין קינוחים, כי אנחנו אוכלים קינוחים בתדירות הרבה יותר נמוכה ובוחרים אותם בקפידה בעצמנו. בפריז, אחרי כל כך הרבה קינוחים, ומתוך הרגשה שאין סיכוי שקינוח פריזאי יהיה מאכזב או לא טעים, החלטנו לזרום. המילפיי היה מוצלח במיוחד, ושמר על הנוסחה הצרפתית המוצלחת של בצק במתיקות מעודנת + מלית קרם עשיר ומתוק. הוא גם לא היה יקר (בסביבות ה- 6-7 יורו).

אם אתם מתכוונים במקרה לקפוץ לשם, תיזהרו עם המזלג בקינוח הזה. תנועה אחת לא במקום, וכל המילפיי עף לכם לרצפה. אם התמזל מזלכם והוא עף לכם רק לשולחן, ואתם חורנים כמונו ומוכנים רק לקלף את השכבה והתחתונה ולהמשיך לאכול, מה טוב.

שוב עשינו את הטעות הקבועה והזמנו קפה הפוך עם הקינוח. כמעט בכל מסעדה, הקפה לא מופיע בתפריט, המחיר שלו מופקע (בסביבות 4 יורו), הוא חזק מדי והקצף לא מוצלח בכלל. ובכל זאת, המשכנו לעשות את הטעות הזו פעם אחר פעם מתוך התנייה של קפה עם הקינוח.

התפריט של Le Pain Quotidien, למקרה שתחליטו לקפוץ לשם

בסה"כ הארוחה הייתה מוצלחת מאוד, אם כי מעט יקרה ביחס למה שהזמנו (42.90 יורו).

אתר המסעדה
Le Pain Quotidien, 18, place du Marché St. Honoré, 75001 Paris